החלטה בתיק רע"פ 944/05

1.         בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר החמיר את גזר דינו של בית משפט השלום והוסיף לעונש המאסר המותנה שהוטל על המבקש עונש מאסר בפועל, וכן הגדיל את גובה הקנס.

2.         המבקש הורשע, על בסיס הודאתו ובמסגרת הסדר טיעון, בביצוע עבירות מכס ומס, לפי כתב אישום מתוקן: הגשת רשימון כוזב על פי סעיף 211(א)(2) לפקודת המכס (להלן: הפקודה), החזקת טובין מוברחים על פי סעיף 212(4) לפקודה, ועשיית מעשה מתוך כוונה להתחמק מתשלום מס קניה על פי סעיף 22(5) לחוק מס קניה (טובין ושירותים) תשי"ב-1952 (להלן: חוק מס קניה). העבירות נעברו במהלך חודש ספטמבר שנת 2001. בהסדר טיעון חלקי לעונש הוסכם כי המדינה תטען לעונש מאסר בפועל והנאשם יטען ללא מגבלות וכי הקנס שהמדינה תבקש יהיה מתון. בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט א. אליקים) גזר על הנאשם עונש של תשעה חודשי מאסר על תנאי, וקנס בסך 3000 ש"ח (ת"פ 4459/02). בגזר דינו שם בית המשפט דגש על החרטה אשר הביע הנאשם ולהודאתו באישומים. כן ניתן משקל לעובדה כי בפרשה נשוא כתב האישום לא נגרם כל נזק לקופת המדינה, מאחר שהטובין נתפסו עוד טרם הפצתם והנאשם שילם לקופת המדינה כ-22,000 ש"ח. כן התייחס לתסקיר שירות המבחן, המלמד על נסיבות מיוחדות של המבקש, ושקל את העובדה כי, הגם שלנאשם עבר פלילי, הוא מעולם לא נדון למאסר בפועל ולא  הורשע בעבירות מס. לפיכך החליט להסתפק בהטלת מאסר על תנאי ונמנע מלגזור על המבקש עונש מאסר בפועל.

3.         בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' הנשיא מ. לינדנשטראוס, כב' סגן הנשיא ש. ברלינר, כב' השופט י. דר) קיבל את ערעור המדינה (ע"פ 1261/04) על קולת העונש והשית תשעה חודשי מאסר בפועל על הנאשם, והעמיד את הקנס על סך 30,000 ש"ח. בית המשפט הדגיש, כי אין לתת משקל רב לעובדה שלא נגרם נזק כלכלי ישיר למדינה כתוצאה מביצוע העבירות, שהרי אין הדבר גורע מחומרת המעשה. יתרה מכך, בית המשפט קבע כי אין להתעלם מן המשאבים שהשקיעה המדינה במעקב אחר הנאשם ובתפיסתו.

4.         טענתו המרכזית של המבקש נוגעת להחלה רטרואקטיבית של החוק. נטען, כי בעת שעבר הנאשם את עבירת החזקת טובין מוברחים קבע החוק תקרת ענישה של מאסר בפועל לתקופה של שישה חודשים. תיקון סעיף 211(א) לפקודת המכס בשנת תשס"ג העלה תקרה זו לשלוש שנים. לטענת המבקש, בית המשפט קמא, אשר השית על המבקש עונש של תשעה חודשי מאסר בפועל לא התחשב בעובדה כי בעת ביצוע העבירה להחזקת טובין מוברחים על פי סעיף 211(א) לפקודת המכס עמד עונש המאסר המירבי בגין עבירה זו על שישה חודשי מאסר בלבד, ואילו ההחמרה בענישה לעבירה זו חלה רק בתיקון לחוק מיולי 2003, בעוד העבירות נשוא הליך זה בוצעו בספטמבר 2001. על פי הטענה, לעובדה זו היה צריך לתת משקל בענישה, אך הדבר כלל לא נזכר בגזר הדין של בית המשפט המחוזי. כן טוען המבקש, כי האסמכתאות אותן הציגה התביעה לצורך הערעור על קולת העונש אינן נוגעות לעבירות הנדונות, אלא לעבירות חמורות יותר, ומכאן שהשוואת רף הענישה איננה במקומה. יתרה מכך, טוען המבקש כי בית המשפט לא נימק את החלטתו להתערב בגזר דינה של הערכאה הראשונה, וכן לא נתן דעתו לעובדת חילוט רכבו וסחורתו של הנאשם ולחרטה אשר הובעה על ידיו ולהודאתו באשמה.

5.         דין הבקשה להידחות, משאין היא מעלה שאלה בעלת חשיבות כללית, המצדיקה קיומו של דיון בגלגול שלישי בפני בית משפט זה (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצא אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123). צודק המבקש בטענתו כי הערכאות הקודמות בהליך זה לא היו מוסמכות להטיל עליו בגין העבירה של החזקת טובין מוברחים עונש מאסר העולה על שישה חודשים שכן בעת ביצוע העבירה זה היה העונש שנילווה על פי החוק לעבירה האמורה, אף כי לאחר מכן תוקן סעיף הענישה בעבירה זו (ראה סעיף 3(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977). אולם המבקש הורשע גם בשתי עבירות נוספות שהעונש שנילווה להן בעת ביצוען עמד על שנתיים מאסר בגין כל אחת לפי הענין. כך הוא לבי העבירה שבסעיף 212(4) לפקודת המכס, וכך הוא לגבי העבירה שבסעיף 22(5) לחוק מס קניה בהן הורשע המבקש. מכאן, שתקרת העונש שבמסגרתה מוסמך היה בית המשפט לגזור את עונשו של המבקש עמדה על ארבע שנים ושישה חודשי מאסר.

גזר דינו של בית המשפט המחוזי, לפיו הושת על המבקש מאסר בפועל של תשעה חודשים בלבד, איננו חמור יתר על המידה, נוכח חומרתן והיקפן של העבירות שביצע ואינו מצדיק התערבות ערכאה שלישית (השווה: רע"פ 5154/02 מדינת ישראל נ' מרגלית דורון (לא פורסם); רע"פ 479/05 אלכסנדר אודירלייב נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). הלכה היא מלפנינו כי לא תינתן רשות ערעור בבקשה שעניינה חומרת העונש, אלא במקרים חריגים ומיוחדים, אשר מקרה זה איננו בא בגדרם (רע"פ 1174/97 עזרא רפאלי נ' מדינת ישראל, תק-על 97(1) 42). אף שבית המשפט המחוזי קיצר בהנמקה שנתן להחמרתו בדין, ואפשר קיצר מדי, הרי הטעמים לגישתו המחמירה הובהרו הבהר היטב בפסק דינו (רע"פ 9654/04 מיקי כהן נ' מדינת ישראל). סכומי הקרן של המס שהועלמו עמדו על סכום של כ-1,600 מליון ש"ח והיקף זה משקף את חומרת העבירות. איני רואה להתערב בגישה מחמירה זו, שאינה חורגת ממדיניות הענישה המרתיעה הנוהגת בעבירות מס, במיוחד כאשר מדובר בעבירות מרמה והברחה בהיקפים גדולים, כפי שארע כאן.

            ניתנה היום, כ"ב באייר תשס"ה (31.5.05).

                                                                                                ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: